חרדה וסטרס בקו הגבול הצפוני: בין קריית שמונה לראש הנקרה הגוף כבר לא נרגע

גם כשהאזעקה נגמרת - הגוף לא מצליח לחזור לעצמו

מאז שלבנון הצטרפה למערכה, יותר ויותר תושבים מדווחים על חרדה וסטרס בקו הגבול הצפוני – מקריית שמונה ועד ראש הנקרה. הרבה אנשים מאזור זה מעידים על אותו דבר בדיוק: הם עייפים - אבל לא מצליחים להירדם. כל רעש קטן מקפיץ אותם. הם בודקים שוב ושוב איפה המפתח, איפה הנעליים, איפה הטלפון. גם כשיש שקט - הגוף כבר לא מאמין לו.

• קושי להירדם או יקיצות באמצע הלילה

• דריכות תמידית

• דופק מהיר

• קפיצה מכל רעש

• קושי לנשום עמוק

• עייפות שלא עוברת

• תחושה שאי אפשר באמת להירגע

  
  

זה לא “בראש שלך” - זו מערכת העצבים

כשהגוף שומע שוב ושוב אזעקות, רץ למקלט, חי בחוסר ודאות, מערכת העצבים לומדת להיות מוכנה כל הזמן. היא נשארת במצב הישרדות. גם אחרי שהאזעקה נגמרת.גם בלילה. גם כשאתם בבית. המוח מנסה להגן עליכם. אבל אחרי שבועות וחודשים של חיים כך, הגוף כבר לא יודע איך לעצור לבד.

למה חרדה וסטרס בקו הגבול הצפוני לא נעלמים גם כשיש שקט

בין קריית שמונה לראש הנקרה אין כמעט זמן התרעה. לפעמים יש רק כמה שניות. לפעמים כמה פעמים ביום. זה אומר שהגוף חי כל הזמן קרוב לסכנה. נרדם עם נעליים. מתקלח מהר. לא מתרחק מהילדים. לא באמת מרשה לעצמו להירגע. וכשהגוף חי כך לאורך זמן - הוא מתחיל לחשוב שככה החיים אמורים להרגיש.

כשאין לגוף מקום להירגע - הוא ממשיך להילחם

אולי גם אתם מרגישים שאתם עצבניים יותר. בוכים בלי סיבה. מתפרצים על הילדים.לא מצליחים להתרכז.או פשוט מרגישים שאתם “לא אתם”. זה לא בגלל שאתם חלשים.זה בגלל שהגוף שלכם עובד שעות נוספות כבר הרבה זמן.

אז מה כן יכול לעזור?

הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להבין שאתם לא לבד, ושאין בכם שום דבר לא בסדר. הגוף שלכם לא “התקלקל”. הוא פשוט זקוק למקום שבו הוא יוכל להבין, אפילו לרגע, שהוא בטוח. לפעמים זה מתחיל מנשימה עמוקה אחת. ממקום שקט. מטיפול שמאפשר לגוף לרדת בהדרגה ממצב הישרדות למצב של מנוחה.

בקליניקה אני פוגשת יותר ויותר אנשים מהיישובים שעל קו הגבול

בחודשים האחרונים מגיעים אליי יותר ויותר אנשים מקריית שמונה, מטולה, משגב עם, מנרה, שתולה, שלומי וראש הנקרה. הם לא מגיעים כי “משהו לא בסדר” אצלם. הם מגיעים כי הגוף שלהם כבר עייף מלהילחם כל הזמן. בקליניקה אני משלבת מיטת דבורים, נשימת אוויר כוורת ומרחב שקט, כדי לאפשר לגוף להרגיש שוב - אפילו לרגע - שהוא לא חייב להיות כל הזמן בכוננות.

אם אתם מרגישים שגם אתם כבר חיים יותר מדי זמן במצב הישרדות - אתם לא לבד. אפשר לקרוא, לשאול, או פשוט לכתוב לי.

לקריאה נוספת