תאי הפיטום מצויים באופן טבעי בעור וברקמות חיבור.

כאשר הם מופעלים, הם משחררים מגוון רחב של חומרים, ובהם:

• היסטמין.

• טריפטאז.

• לויקוטריאנים.

• פרוסטגלנדינים.

• ציטוקינים שונים.

חומרים אלו תורמים להרחבת כלי הדם, לעלייה בחדירותם ולגיוס תאי חיסון נוספים.

חשוב להדגיש כי הפעלה מקומית של תאי פיטום היא חלק מהתגובה הפיזיולוגית התקינה לעקיצה, ואינה שקולה לתגובה אלרגית מערכתית.

מהי תגובה מקומית תקינה?

אצל רוב האנשים תופיע תגובה מקומית הכוללת:

• כאב.

• אודם.

• נפיחות.

• חום מקומי.

• גרד.

תגובה זו מגיעה לשיאה בדרך כלל בתוך שעות ספורות ודועכת בהדרגה במהלך יום עד מספר ימים.

עוצמת התגובה משתנה מאדם לאדם ואינה מעידה בהכרח על יעילות הטיפול.

אצל מרבית האנשים תגובה מקומית זו חולפת באופן עצמוני ואינה מצריכה טיפול מיוחד.

ומה לגבי תגובה אלרגית?

כאן חשוב להבחין בין שלושה מצבים:

תגובה מקומית רגילה – מוגבלת לאזור העקיצה.

תגובה מקומית גדולה (Large Local Reaction) – נפיחות משמעותית המתפשטת מעבר לאזור העקיצה, אך ללא מעורבות של מערכות גוף נוספות.

תגובה אלרגית מערכתית (אנפילקסיס) – תגובה נדירה אך מסכנת חיים, העלולה לכלול קוצר נשימה, ירידת לחץ דם, בצקת בדרכי האוויר ופגיעה במערכות נוספות. מצב זה מחייב טיפול רפואי דחוף ומיידי.

לכן, כל טיפול בארס דבורים צריך להתבצע על ידי מטפל מיומן, לאחר הערכת סיכון מתאימה ותוך היערכות לזיהוי ולטיפול בתגובה אלרגית חריפה.

בפרק הבא

כעת, לאחר שהבנו את השתלשלות האירועים בגוף מרגע העקיצה, נוכל לצלול לעומק המנגנונים המולקולריים: כיצד רכיבי הארס משפיעים על NF-κB, על ציטוקינים, על תאי T רגולטוריים, על מקרופאגים ועל מסלולי האיתות המרכזיים של מערכת החיסון. זהו הפרק שיחבר בין הביולוגיה של הארס לבין ההשפעות שנחקרו במחלות דלקתיות, אוטואימוניות ונוירולוגיות.